אלימות חמורה: שחרור בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה חרף המלצה שלילית של שירות המבחן

תקציר ההחלטה:

נגד מרשנו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק. לפי כתב האישום, נטען כי מרשנו חתך את המתלונן בפניו ובצווארו באמצעות הסכין שאחז בידו, בכוונה לגרום לו לחבלה חמורה. עוד נטען כי המתלונן נמלט לכיוון היציאה אך מרשנו המשיך ותקף אותו, בצוותא עם אדם נוסף אשר בעט בגופו של המתלונן. עוד נטען, כי מיד לאחר מכן שטף מרשנו את הסכין בכיור השירותים במטרה למנוע את השימוש בסכין כראיה נגדו ולשבש הליכי משפט. בכתב האישום נטען, כי במעשיו גרם מרשנו למתלונן לחבלות חמורות בדמות חתך עמוק בפנים משמאל וחתך בצוואר משמאל, והוא אושפז ונותח.

שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של מרשנו לחלופת מעצר.

בית-המשפט המחוזי בחן את החלופה שהוצגה באולם והורה על שחרורו של מרשנו לחלופת מעצר.

ערר שהגישה המדינה על החלטת השחרור לבית-המשפט העליון נדחה ומרשנו שוחרר ממעצר.